רבים שואלים מדוע הנגב הפך להיות "אסם שמן החוחובה של העולם?"
אז למי שלא יודע, מדינת ישראל מהווה כ40% מיצור שמן חוחובה העולמי.
ורובו המוחלט של מטעי החוחובה הינם בנגב. אבל מדוע?
אז יש לזה תשובות לא רעות בכלל:
- יובש: גידול חוחובה בתנאים יבשים הינו אחד התנאים ההכרחיים לגידול מוצלח של חוחובה מכיוון שגרעיני החוחובה נושרים לרצפה ומשם הם נאספים. אם ירד עליהם גשם, הגרעינים יירטבו ואיכותם תרד כתוצאה מעובשים ופטריות נוספות שיופיעו בשמן הפגום שייוצר מגרעינים רטובים.
בנוסף, האבקת פרחי החוחובה הינה האבקת רוח. גשם בחודשי הפריחה (פברואר ומרץ) יגרמו לאבקה הזכרית להיות כבדים ולא לעוף ברוח אל עבר פרחי הנקבה וכך לא תתבצע האבקה ולא יהיה יבול טוב.
הנגב הוא מקום יבש עם מיעוט גשמים ולכן הוא אידיאלי לגידול מטעי חוחובה. - קרקע: הקרקע בנגב ברובה קרקע מסוג לס. לקרקע הלס יש שני יתרונות משמעותיים: 1. הקרקע מוגדרת "קרקע קלה" ולכן אינה נסדקת כמו הקרקעות הכבדות בצפון הארץ ובחלק מהמרכז. תכונה זו חשובה מאוד מכיוון שגרעיני החוחובה נושרים לקרקע ומשם בעזרת כלים מיוחדים נאספים. אם בקרקע יהיו סדקים, הגרעינים עלולים ליפול פנימה וכך הם יאבדו. 2. למרות שהיא מוגדרת קרקע קלה, היא אינה חולית אלא יחסית קרקע מוצקה וכך הגרעינים שנושרים לקרקע לא נקברים בקרקע כאשר כלי האסיף מרימים ואוספים אותם.
- צמח מדברי: צמח החוחובה הינו צמח מדברי שמגיע ממרכז אמריקה. הצמח נחשב צמח אגרסיבי מאוד ויודע לעמוד בתנאים קשים כמו בנגב. הוא מותאם מבחינה מושלמת לאקלים הסורר בנגב ולכן המטעים בנגב מגיעים לתוצאות חקלאיות מיטביות. ישנם גם טענות
- מים מליחים: מחיר המים בכל ישראל הינו גבוה מאוד. כדי להוזיל את עלות המים ולגרום לגידולים להיות כלכלים יש צורך להשתמש במים שוליים שמחירם נמוך, כגון מים מליחים. צמח החוחובה יודע לגדול על מים שהם מי מיהול בין מים מתוקים למים מליחים, כך היבול לא נפגע מצד אחד ומן הצד השני הכדאיות הכלכלית של הגידול עולה.
מים מליחים זולים ניתן למצוא רק בנגב ובערבה. - מרחבים: כדי שמטע חוחובה יהיה כלכלי יש לעבוד ביחידות שטח גדולות כדי להוזיל עלויות כבדות כגון אסיף חוחובה. הנגב משופע בשטחים להבדיל מצפון הארץ ומרכזה ששם יחידות השטח קטנות משמעותית ולכן פחות כלכליות.
אז כמו שאתם רואים עם יתרונות לא מתווכחים. הנגב מלא במטעי חוחובה מהסיבה שרק בנגב גדל השמן הכי איכותי בעולם!!